איתמר דאובה
בן 46, מאייר ואנימטור
קריקטוריסט פוליטי בידיעות אחרונות. המנהל האמנותי של ערוץ הטלוויזיה babyfirst™️. מרצה בכיר וראש תוכנית הלימודים לאיור ואנימציה בשנקר.
לפעמים כל מה שצריך כדי להתניע את האיורים או עבודות האנימציה שלי זה פשוט לשבת ולחשוב עם עצמי. אבל לפעמים אתה לא לגמרי זוכר איך בדיוק נראה נמר. אז מתחילים מלחפש רפרנס.
יש מאיירים ואנימטורים שעדיין עושים את הסקיצה הראשונית שלהם עם עפרון ונייר. אני מעדיף עם עפרון ומחשב. זה אולי קצת פחות רומנטי ונוסטלגי, אבל מרגע שהתקדמנו שם, כבר בלתי אפשרי לחזור. בטח כשמבינים עד כמה הטכנולוגיה עצמה יכולה "לפתוח לך את הראש".
מה שכן, בלי מחשב עם מעבד מספיק חזק בשביל כל התוכנות הרלוונטיות - זה פשוט לא יעבוד. תוכנות אנימציה שורפות הרבה "דלק מחשבים" באופן יחסי, בטח אם אתה רוצה להוסיף לאיורים אלמנטים של תנועה. זאת אומרת, שמה שציירת יתחיל לזוז.
טוב, ויש את העניין עם הצבעים. והרזולוציה, והרמות של השחור, וכל רמות העומק והדיוק שבלעדיהן אפשר לאייר, אבל לא באופן שיבליט את כל היכולות שלך. אנימטורים מנוסים יודעים שגם לצבעים יש ווליום, ושגם גוונים מגיעים ב-3D, ושמסכי OLED כמו שיש ב-ASUS Zenbook יתנו לך את מה שמסכי LCD לא יכולים בזכות טווח הצבעים הרחב, העשיר והמדויק. אה כן, ועד כמה חשוב לקבל את כל זה בכל רמה של בהירות
החלק של הבהירות שעליו דיברתי מקודם? זה בגלל שלפעמים נמאס משולחן העבודה. לפעמים הבריזה של לפנות ערב נותנת לך עוד איזה שעתיים של עבודה, למרות שכבר התחילו קצת פיהוקים. לפעמים אתה לא רוצה לקחת את העבודה הביתה, אבל כן רוצה לקחת אותה לאיזה שעה בחצר.
בסופו של דבר, התהליך היצירתי עצמו לא השתנה מהותית עבורי מאז שאני מאייר ואנימטור. זה רק הכלים שהשתדרגו משמעותית. רמת האיכות שלהם, האפשרויות שהם מקנים לך, ההזדמנויות לעשות מה שאתה אוהב, בצורה טובה יותר, ומכל מקום שבא לך.
